צרו קשר:

רוצה לשמוע יותר על הגנים שלנו?

ּ

תגמול ילדים

בעידן השפע שאנו חיים הדילמות יותר ויותר גדולות לגבי אחריותנו ותפקידנו כהורים. אנו מנסים לא להחסיר מילדנו דבר, שאולי נחסך מאיתנו כילדים, מנסים לפצות אותם על שעות רבות של פרידה ( לרוב על מנת להשתיק את מצפוננו).
הורים לילדים בגיל הרך מודעים לכך שזו תקופה מכרעת בחיי הילד,ולכן עלינו לשים לב להשלכות של דברים שאנו אומרים להם. הורים רבים, במיוחד הורים לילד ראשון, תוהים לגבי אחריותם ותפקידם כהורים. שאלת השאלות הינה איך להיות הורים טובים ואולי טובים יותר מהורינו ? איך להימנע מטעויות במהלך הגידול ( האם בכלל זה אפשרי) האם לתגמל את ילדנו על מעשה חיובי ? אז התשובה היא שכן…חשוב לתגמל ואפילו הרבה, אבל חשוב להבין שתגמול יכול להתבטא בחיבוק/ נשיקה/ מילה טובה . כבני אדם אנו זקוקים לעידוד ולחיזוקים ועל אחת וכמה שילדים רכים זקוקים לכך, ולכן חשוב שנזכור שאין צורך לשפוט את פעולות הילד כדי לעודדו וצריך להיזהר, שהשבח לא יצור תלות של הילד בנו. חשוב שלא יוצר מצב שללא שבח הילד לא יפעל, או/ו יאבד את בטחונו העצמי. ילדים זקוקים לתמיכה לא מותנית, אהבה ללא תנאים תגמול לא אמור להיות מותנה, התניה איננה אקט חינוכי. חשוב לתגמל ילד בעקבות מעשה חיובי שעשה : עזרה מצידו, מילוי הוראה שהתבקש לבצע וכד' , חשוב שהילד ישמע יותר עידוד וחיזוק מביקורת והערות. מומלץ ל"צפר " את הילד כאות הערכה על מעשיו. אין לעשות זאת תוך כדי אמירה מקדימה כגון "אם תסדר את המשחקים שלך אז….." אלא " אני מאוד מעריכה את החריצות שלך בכך שסידרת… ולכן הבאתי לך….."," שמעתי מהגננת… שהיום…. זה שימח אותי מאוד ולכן קניתי לך…." "אני רואה שהצלחת להתאפק ולא השתמשת כל היום במוצץ ולכן נלך ביחד לקנות…". חשוב לציין שבנושא הגמילה חייבים להתחיל רק ברגע שהילד מראה סימנים ליכולת להיגמל, בכל תחום ישנם סימנים המרמזים ומלמדים על בשלות שמעידה על כך שניתן להתחיל את תהליך הגמילה ואל לנו להתחיל לגמול מתוך לחץ סביבתי או מתוך אינטרס אישי / כלכלי שלנו " הוא כבר ממש גדול לא יכול להיות שהוא עדיין עושה בטיטול…" "נמאס לי מהמוצץ , זה כל כך לא אסטטי".
אחת הבעיות היא שכשילד מקבל על כל אירוע פרס, הערך של הפרס יורד והוא הופך להיות פחות ופחות אטרקטיבי ואפקטיבי . הפרס הופך להיות משהו מובן מאליו ואפילו מתחייב , יתרה מזאת שהדרישות של הילד רק עולות, ודברים "פשוטים" כבר לא מספקים אותו, לכן " פרס" לא צריך להיהפך לדבר בשגרה, אלא עליו להיות אירוע מיוחד, פרס יכול להיות מדבקה, לקחת את הילד למקום שהוא אוהב, לבלות איתו זמן ממושך ( זמן איכות), משהו "בשקל" שהוא אוהב וכדומה.
בשלבים התפתחותיים משמעותיים, כשלילד קשה להשיג את המטרה (כמו גמילה מחיתולים) ניתן לתת לילד פרס בתדירויות שונות, כמו לדוגמא על כל פעם ש"לא ברח לו" מדבקה ואחרי שאסף לדוגמא שבע מדבקות יקבל פרס יותר "גדול", כשבהדרגה נפחית את תדירות קבלת הפרסים לאחת לשבוע, בהמשך אחת לחודש וכדומה. אפשר להשתמש ב"מלאך/פיית הקסם" שמביא/ה מתנות אולם כל פעם הוא/היא מביא/ה פחות ופחות כי הוא/היא צריך/כה ללכת לילדים אחרים שזקוקים לו/ה יותר, זאת כמובן בהדרגה אחרי שההתנהגות המצופה נרכשה. מאידך יש הורים שנרתעים מתגמול, הדבר גורם להם לאסוציאציה של אילוף ,אולם במצבים מסוימים התגמול תורם ונכון ויכול להיות זרז להתנהגות רצויה . אם זאת ילד שיתוגמל על כל פעולה שהוא עושה , ימנע מלעשות דבר מה ללא תמורה, תגובתו על כל בקשה תהיה "מה תתני לי אם….". אל לנו להתבלבל בין חום ואהבה ובין פינוק. כן!!! חום ואהבה והרבה, לא!!! לפינוק, שלא יודע גבולות ולא טוב לילד . הפינוק מלמד את הילד להיות "חד צדדי" רק לקבל ו" שמגיע לו" הוא ירגיש מקופח, ממורמר, תמיד משהו שהוא רצה הוא לא קיבל, הוא לא ישבע מרצונות ותמיד יהיה אותו פרט שלא קיבל ובגללו "הכול לא שווה". חשוב להבין שכל ילד שונה גם בסוג החיזוק שהוא זקוק לו ובמינון ,בשל השוני בטמפרמנט ,בשל מיקומו במשפחה, גילו ומינו, ויחד עם זאת לחינוך ולהרגלים יש משקל מכריע .ההתנהלות שלנו כבני אדם בסופו של דבר תלויה בחינוך, ואל לנו לשכוח שחינוך נרכש לא מעט בזכות דוגמא אישית ומן הסתם לפחות בשנים הראשונות בעיקר אנחנו ההורים משמשים כ"דוגמא אישית" לילדנו.
לא מעט פעמים תגמול מתקשר אצלנו לאוכל. אנחנו מבטיחים לילד קינוח או משהו מתוק בתנאי שהוא יאכל את ארוחת הצהריים הבריאה, או כתנאי לכל עשייה גם אם אינה קשורה ישירות לאוכל. חשוב לי להבהיר שהפרעות אכילה אינן בעיות שמתחילות בגיל ההתבגרות כפי שנטינו לחשוב, אנו נתקלים יותר ויותר בילדים עם בעיות אכילה. בעידן השפע שאנו חיים בו אוכל הוא נושא טעון אצל רובנו ,אם בגלל ש"אני בדיאטות ואני רוצה שהילדה שלי לא תסבול כמוני" ואם בגלל ש"אני בתת תזונה ושהבת שלי לא תגיע למצב כזה חס וחלילה" ואם בגלל ש"גדלתי בבית שברקע היו ניצולי שואה" או להבדיל חוו את "הצנע " והמסר שאוכל הוא העיקר חלחל ועוד כהנה וכהנה. עד היום המשפט היותר שכיח כשאוספים את הילד מהמעון הוא "האם ואיך הוא אכל?". ילד לא ירעיב את עצמו אלא אם כן בשנות חייו הקצרות הוא כבר הספיק ללמוד שאוכל הוא כלי בידיו להשיג דברים אחרים. אוכל במצב כזה הופך להיות העיקר, כלי מיקוח, דרך להשיג דבר מה… אל תפלו לפח הזה!!!! חשוב וצריך לנסח את האמירות שלנו שלא יאמרו בצורת תנאי ויחד עם זאת אין מניעה לתת לילד גם דברים מתוקים , הגוף שלנו זקוק לכך לעיתים ואל לנו לשכוח שמתוק יכול להיות גם בריא (ממרח חרובים, לפתן פירות, רסק תפוחי עץ, פרות מיובשים ). "מים גנובים ימתקו"- אם נמנע מהילד "ממתקים" הוא ימצא את הדרכים להשיג מתוק. אם לא ננעל את ארון המתוקים ואף נציע לו במינון נכון, קרוב לוודאי שהוא ילמד ליהנות ולהסתפק בפחות. גישה מתונה מעבירה מסר שממתקים הם לגיטימיים, אך לא מאוד בריאים ולכן יש להגביל את צריכתם.
בברכה
שרה כרמון- רדיד (M.A)
מומחית להתפתחות בגיל הרך

יועצת פדגוגית ומפקחת ברשת "גני גולן"

 

למעלה

לחצו כאן וצרו איתנו קשר

ּ