צרו קשר:

רוצה לשמוע יותר על הגנים שלנו?

ּ

הגן השקוף

הגן השקוף / דרורית אמיתי-דרור *

לאחרונה, ובמיוחד אחרי התכנית של "כלבוטק" שהראתה התעללות קשה ומזעזעת בילדים, התעצמה החרדה של ההורים מגני הילדים והיא מתבטאת גם בהתעניינות גוברת של ההורים בגן השקוף, גן שבו מתעדות מצלמות מזוויות שונות את הילד/ים לאורך כל היום, כל יום- כמצלמת מעקב. המטרה המוצהרת של המצלמות הינה לאתר גננת או מטפלת שאיננה פועלת כראוי, או במילים פשוטות: מתעללת בילד, מכה, מעליבה, מזניחה, גורמת לו נזק פיזי או רגשי.
מטרה חשובה מאד.
למרות זאת אני רוצה להעלות את הצד השני, המואר פחות, של זרקורי המצלמות, הצד של הנזק הרגשי המתמשך של הצורך במצלמות ושל תוצאות המעקב הבלתי פוסק והשליטה מרחוק של ההורה בילדו ובחייו. ההנחה הראשונה שלי היא שההורה אמור להקשיב לילדו (ללא הקלטת מצלמה), להתבונן בו (ללא תמונות מצלמה), לחוש אותו, להיות רגיש למה שעובר עליו, להיות עם יד על הדופק- אבל לא לאשפז את הילד מראש ב"חדר מיון מניעתי" שבו הדרמה היסטרית והמעקב צמוד- ואלה אינם מאפשרים לילד ולהורה לנתק את חבל הטבור ולנשום בכוחות עצמו. ניתן לקרוא לכך "סימביוזה וירטואלית".

הורה אמור להיות רגיש לילדיו ולהתעניין במה שהם חווים ומה שעובר עליהם בגיל הרך. זו משימה לא פשוטה והיא איננה נעשית באמצעים טכנולוגיים ואיננה יכולה להיעשות מרחוק. אין הנחות: צריך פשוט להיות עם הילד זמן מספיק בכל יום (ולא. אין מינון אחד מומלץ – אבל שעה של "זמן איכות" ביום, מושג שהמצאנו למען עצמנו ולא למען הילדים שלנו, הוא המצאה לא מוצלחת….) ולהקשיב לו, לראות אותו, פשוט להתעניין בו. לעיתים נשכח הדבר הפשוט הזה שהוא לב ליבה של ההורות: להתעניין בילד.
אם הורה אכן רגיש לילדיו, לתגובותיהם, להתנהגותם, למה שהם מבטאים באופן ישיר ובאופן עקיף ואם כתוצאה מהתבוננות זו יש להורה חשש שהגננת מתעללת בילדים – למה הוא מחכה? לצילומים? האם צריך לחכות להוכחות? האם העניין המרכזי הוא הפן המשפטי? ההוכחות המצולמות? האם התגובה (החשובה כשלעצמה !!) לגבי הצוות היא המעשה הראשון לעשותו – או שהמעשה הנכון והמיידי לעשותו הוא להגן על הילד, להרחיק אותו ממקום שמסוכן לו, ממקום שבו רע לו? הרי גם אם יסתבר שהחשש היה בלתי מוצדק- לא תרצו שהילד שלכם יהיה בגן שבו אתם מרגישים שיש בכלל אופציה כזו, שאתם חושדים שייתכן ומי מהצוות גורם נזק לילדכם!!! הרי המסר הסמוי (ואולי גם הגלוי) שאתם מעבירים לילד שלכם הוא שאתם (אתם!! הוריו האוהבים!!) שולחים אותו למקום שייתכן ומסוכן לו! אם אינכם בטוחים שהילד במקום טוב ומתאים לו- חפשו גן אחר. ואם שוב ושוב אתם חוששים שהגן (השני, השלישי, הרביעי…) מסוכן לילד שלכם- הרי שיש כאן בעיה אחרת שאיננה קשורה בגן אלא ביכולת שלכם לתת אימון או להעביר את הילד שלכם לידיים אחרות, וכדאי לטפל בכך.

תנו לילד שלכם את האפשרות להיפרד מכם ולא להישאר בסימביוזה וירטואלית ממש צמוד אליכם. זה מעיק עליו- גם אם איננו "יודע" שיש מצלמות. הוא בכל זאת יודע. הוא חווה את השקיפות הזו. תנו אימון בכוחות שלו להתמודד (בהתאם לגילו) עם העולם. הרי לכן טרחתם ובחרתם עבורו את הגן הטוב ביותר האפשרי. תנו לעצמכם (וזה הכי קשה) להיפרד מהילד שלכם. זהו תהליך מורכב שעובר על כל הורה – והפיתוי לא להיפרד ולהשאיר את הילד במצב "עוברי" משהו הוא פיתוי חם, נעים לכאורה – אבל מסוכן לטווח הקצר ולטווח הארוך, להווה ולעתיד. יש לו מחיר גבוה מאד.

כבדו את הפרטיות של הילדים האחרים. כמו שאתם צופים בהם- כך צופים גם ההורים של יוסי או רותי בסלון שלהם בערב או משך היום בעבודה בילד שלכם. כבדו את העצמאות המקצועית של הגננות. של הזולת בכלל. גננת או מטפלת שיודעת שהיא מצטלמת פועלת תחת בקרה שאולי גורמת לה להתאפק ולעצור התנהגות שלילית (ולא זה המניע שהייתי רוצה לראות כעוצר התנהגות שלילית- אלא הבנה ומניע פנימי)- אבל אותה בקרה מצולמת עוצרת גם ספונטאניות, היא יוצרת "עצירות" אצל הגננת ופוגעת בתפקודה. לגננת ולצוות יש עכשיו קהל קבוע של מבוגרים שצופים בה.

בטיעונים די דומים ניתן להצמיד שבב אלקטרוני לילד ברגע שנולד ולעקוב אחריו (לשם הגנה עליו, כדי להיות הורים שיודעים הכול על הילד …) בכל מקום. לשבב הזה אפשר לקרוא גם בשם מוכר ופשוט יותר: אזיקים, ואני מקצינה את הדימוי לשם ההבהרה: למי ששם אותם אזיקים קוראים "סוהר" ….

התפתחות טכנולוגית יכולה להביא הרבה תועלת- אבל יכולה גם ליצור מצבים מסוכנים. אורוול כתב כבר על 1984. במעקב אחרי ילדינו עברנו מזמן את 1984 ואת משטרת המחשבות: כאן אין משטרה ומשטר שעוקב. אנחנו עצמנו, בתוך המסגרת שבחרנו ובדקנו, עוקבים אחרי הילדים שלנו ואחרי מי שבחרנו עבורם כמטפלים ומחנכים. השלב הבא עלול להיות מעקב מצולם של הורים אחד אחרי השני – וההסבר הלגיטימי לכאורה יהיה שההורה הנעדר רוצה להיות שותף לחוויה של הילד עם ההורה השני. למה לא? זוהי רק הקצנה של אותו עיקרון עצמו. לילדים שלנו יש זכות (ולנו יש חובה לספק להם זאת) להיות נפרדים מאיתנו. זו גם הדרך לצמוח.

מה שכתבתי איננו ממעיט מחובת ההורים לדאוג למסגרת בטוחה, מתאימה ואיכותית לילדיהם. זהו תהליך שחובה להשקיע בו הרבה מחשבה, מאמץ, בירורים, כיתות רגליים. המצלמות והמעקב הסמוי / גלוי הינם הדרך הקלה והמאוד לא מוצלחת לעשות זאת.

בוודאי שהרבה הורים רוצים להיות "זבוב על הקיר" בגן של הילד שלהם- אבל הם יודעים גם שזוהי משאלת לב בלבד. הצצה לצורך מעקב ולצורך התמודדות (לא נכונה, לדעתי) או עקיפה עם הקושי בהיפרדות מהילד, בהעברת השליטה המוחלטת ממני, אימא שלו, אל הזולת- גננת, מטפלת… הילד עצמו- איננה הדרך.

חשוב שהילד והוריו יחיו בהרמוניה ובקשר טוב ואמיץ וחם- אבל ישאירו סדק הולך ומתרחב ביניהם- סדק שניתן לקרוא לו "גבול" וניתן גם לקרוא לו "עצמי" וניתן גם לקרוא לו "אוטונומיה רגשית" וניתן גם לקרוא לו "מקום לצמיחה". למילה "סדק" יש משמעות קצת כואבת וקצת פוצעת, משהו שיש רצון לאחות אותו. יכולתי לבחור במילה "נעימה" יותר, ולמרות שאני מאד מודעת למילים ולמשמעות שלהן-בחרתי בכוונת מכוון במילה "סדק". זהו "סדק" משום שהתהליך הזה אכן כואב, אכן זקוק לנחמה מלווה, אכן יוצר תחושה של חסר- אבל הוא חשוב והכרחי ומאפשר את כל מה שבא בעקבותיו.

הדברים נכתבים מנקודת המבט של הילד ומנקודת המבט המערכתית (לטווח הרחב והארוך) של המשפחה והסביבה. כיום, באמצעים הטכנולוגיים המשוכללים, יש בעצם לכל הורה יכולת טכנית להיות "זבוב על הקיר" לאורך כל חיי הילד שלו. זהו פיתוי מתוק שעלול להפוך למלכודת דבש. אל תנצלו את היכולת הטכנית הזו בצורה שבה היא מוגשת לכם. היא איננה משרתת את טובת הילד שלכם ולא את טובתכם. חשוב גם לא לקחת את האמירה ש"בחוץ לארץ זה כבר מקובל…" או "אמרו בטלוויזיה שכדאי" כהוכחה ניצחת לנכונות של התהליך. גם בחוץ לארץ טועים ופאניקה איננה יועץ טוב. היא עושה רייטינג ומזעזעת – אבל את שיקול הדעת צריך לעשות אחר כך מתוך מחשבה עניינית ורגיעה. ייתכן ובעוד כמה שנים יטענו מחקרים (גם בחו"ל) שכדאי להסיר את המצלמות ויצביעו על הנזקים שלהן. תורות גדולות ממצלמות מתעדות ועוקבות הופרכו כבר ויופרכו בעתיד.

דרורית אמיתי-דרור
מומחית לגיל הרך
יועצת להורים, גננות ואנשי חינוך
לתיאום פגישות ייעוץ, הרצאות, סדנאות- טלפון 052-2322420

(כל הזכויות שמורות לדרורית אמיתי-דרור)

למעלה

לחצו כאן וצרו איתנו קשר

ּ